סיפור העגלה
ארבעה חסידים נוסעים עם עגלון טוב לב שני סוסים זקנים ועגלה ישנה אל הרבי הגדול.
בדרך יתקלו במכשולים ובקשיים, עליהם יתגברו באמצעות המוזיקה והרוח:
ניגון, שריקה, ריקוד, וגם צחוק וסיפור.
אלו יעמדו לצידם ויעזרו להם להגיע בשלום, גם כאשר העגלה נתקעת, הסוסים נעצרים,
ואפילו כאשר הסוסים והעגלה יברחו לעבר השני של הנהר.
איוריו המיוחדים של שי צ’רקה המלווים את הסיפור, יוצרים למעשה עלילה מקבילה ומדגישים את הרעיונות שבסיפור בדרך מיוחדת.
סיפור העגלה מבוסס על עלילה מקורית (ולא עיבוד לסיפור קיים), ועם זאת הוא שואב השראה וכולל מוטיבים רבים מתוך עולם הסיפור החסידי.
“תמר מאיר ושי צ’רקה מפליאים ליצור אגדה חסידית אופטימית, קצבית שמלמדת את הקוראים דבר אחד או שנים על החיים”
מאירה ברנע גולדברג, לאתר מאקו.
“אחד הדברים המרכזיים שהופכים איור לאיור טוב, הוא הדו-שיח שמתקיים בינו לבין הטקסט אותו הוא מלווה, והיכולת שלו להציב לו אלטרנטיבה, ואפילו להתווכח עמו או לחתור תחתיו. דו-שיח מעניין שכזה מתרחש ב”סיפור העגלה” שכתבה תמר מאיר ואייר שי צ’רקה…
כמו בסיפורים חסידיים רבים, גם ב”סיפור העגלה” הניגון משמש כלי להתנעת העניינים במישור הרוחני והפיזי, להתעלות והיחלצות מבוץ הגשמיות… גם האופן שבו הניגון מתגשם אצל צ’רקה בדמות כתמי צבעי מים ססגוניים, שמפיחים חיים בצבעוניות האפורה-חומה-ירוקה של החסידים והנוף, הוא בחירה שממחישה יפה את האופן שבו המוזיקה מסוגלת לגרום לאדם רגע של התעלות בתוך מסע החיים של היומיום הדהוי על שלל התקלות שבו…
מתוך כך, יוצרת מאיר סיפור חינני וקולח, שהחזרתיות שבו משרתת היטב הן את המסר של עבודה רוחנית בתבנית המתמדת של תנועה-תקיעה-התעלות וחוזר חלילה, והן את החיבה הילדית לסיפורים בהם הילד יכול להיות שותף פעיל גם אם אינו קורא עדיין, בזכות התבנית הסיפורית החוזרת, שיוצרת גם הומור מובנה משלה”.
מור פוגלמן דבורקין, בכתב העת הפנקס.
שיחה על הספר בתכנית ‘קפה גיברלטר’ עם אופיר טובול, בכאן תרבות:
| כאן: