פרשת שבוע

הרבה שאלות יש על חטא העגל, ובכולן הניסיון לפענח כיצד ייתכן שעם שלם אשר שמע את קול ה’, הולך ומשתחווה לעגל.

הפסוקים מתארים לנו את רגע המשבר: “וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ” (לב א).

ותשובה ראשונה עולה כבר מתוך דברי העם: העם שמבקש שמשה ידבר איתו, ‘ואל ידבר עמנו האלוהים’, ממשיך לראות את המתווך ולא את השולח. ‘זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים’ וזאת, רק זמן קצר אחרי ששמעו במו אזניהם: ‘אנוכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים’.

בעיה שניה היא חוסר הוודאות, החשש, החרדה: 

וירא העם כי בושש משה, מהו בושש, באו שש שעות ולא ירד משה […] מיד ויקהל העם על אהרן, רבותינו אמרו בא שטן ועירבב את העולם, והראה להם כמו משה תלוי מן הארץ ומטתו באויר, והיו מראין אותו באצבע, ואמרו כי זה משה האיש. (תנחומא שמות לב)

אל חלל אי הוודאות שיוצרים הפחד והחרדה, נכנס השטן, ומראה להם את משה בדמות פחדיהם הגרועים ביותר.

החרדה וחוסר הביטחון גורמים לחטא: לקנאות, לשנאה לעבודה זרה, ישראל אינם מסוגלים להתנהג במתינות וסבלנות, אלא דורשים באופן בהול פתרונות של כאן ועכשיו גם במחיר של אלימות:

באותה שעה אמר להם חור: קשה עורף! אין אתם נזכרים מה עשה לכם? עמדו והרגוהו. ונתכנסו על אהרן. […] אמרו לו: אם תעשה לנו אלהים מוטב, ואם לאו אנו עושין לך כשם שעשינו לחור. (שם)

החיפוש אחר בטחון והחלטיות, גורמים לחיפוש שווא אחר ‘מנהיג חזק’. גורמים שלא להבחין בין מנהיג אמיתי לבין מנהיג מזוייף וגורמים לסגידה לכוחות שווא.

מדרש מופלא בב”ר יח מחבר באופן מפתיע שלושה מקרים שבהם מופיע השורש ב,ש,ש:

(כה) [ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו. אמר ר’ לעזר: שלשה הן שלא המתינו בשלוותן שש שעות, אילו הן: אדם הראשון וישראל וסיסרא. אדם הראשון, ולא יתבוששו: לא באו שש שעות. ישראל: וירא העם כי בושש משה, באו שש שעות. סיסרא: מדוע בושש רכבו לבוא (שופטים ה כח). בכל יום היה למוד לבוא בג’ שעות בד’ שעות, היום באו שש שעות ולא בא?!

בפשט הכתובים הביטוי ‘ולא יתבוששו’ המתייחס למצב שלפני החטא, מדבר על בושה. כאן, הביטוי הופך לאחד הגורמים לחטא: הם לא חיכו. אפילו שש שעות לא עברו מאז שנשלמה בריאתם ועד שחטאו. אם סיסרא מצפה בחלון ושואלת: מדוע בושש רכבו לבוא, והלא אנחנו יודעים כבר מדוע לא בא וגם לא יבוא. מה פשר האמירה כאן? המדרש אינו מדבר על אם סיסרא אלא על סיסרא. חז”ל מציעים שמא מפלתו באה לו משום שלא המתין שש שעות בשלווה, ואולי שהקב”ה הוא שמנע ממנו שלווה זו. ומה באשר לישראל בעגל? הם מכניסים את עצמם למצב ההמתנה החרדה של אם סיסרא על אף שאין לכך כל סיבה, וכל שעליהם לעשות הוא לבטוח מעט יותר בה’ ובמשה שיקיימו את הבטחותיהם, ולהמתין בסבלנות. כמו אדם הראשון, הם עומדים לחטוא בחטא שיש לו השלכות היסטוריות מרחיקות לכת, ושאת עונשו יישאו הם וצאצאיהם עוד ימים רבים. אותה תחושת החמצה ותדהמה איומה על אדם וחוה שלא הצליחו להחזיק מעמד אפילו באיסור האחד שניתן להם, היא התדהמה שאנו חשים אל מול חטא העגל. משה בושש, הם לא חיכו שש, וחמור מכל – לא התבוששו. 

ואנחנו? האמנם אנחנו יודעים להמתין שש שעות, או שמא מחפשים פתרונות בזק המתגלים כעגל? 

יהי רצון שיהא הכל נחת רוח אליך