יש לו אלוקים.
יוסף, נער צעיר, רחוק מאביו וממולדתו, עומד בניסיון שאינו רק ניסיון של פיתוי ושל יצר, אלא דורש ממנו לעמוד על שלו אל מול מי שחזקה ממנו בכוח בגיל ובמעמד.
עד לשלב המנוסה בלית בריה של יוסף, הוא מנסה לשכנע את אשת פוטיפר שתניח לו:
” וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי… וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים”
חז”ל (בראשית רבה פו) מנסים להבין מה ניסה יוסף לומר לאשת פוטיפר, וממילא – מה אמר גם לעצמו, והם מתמקדים במילים ‘הן אדוני’. מיהו אדוני, ומה הוא מבקש ממני:
“וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר הֵן אֲדֹנִי וגו’, אָמַר לָהּ: לָמוּד הוּא הקב”ה לִהְיוֹת בּוֹחֵר מֵאֲהוּבֵי בֵּית אַבָּא לְעוֹלָה, … אֶשָׁמַע לִיךְ וְשֶׁמָּא אֶבָּחֵר לְעוֹלָה וְאֶפָּסֵל מִן הַקָּרְבָּן
דָּבָר אַחֵר, וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, אָמַר לָהּ לָמוּד הקב”ה לִהְיוֹת נִגְלֶה עַל אוֹהֲבֵי בֵּית אַבָּא בַּלַּיְלָה… אֶשָּׁמַע לִיךְ וְשֶׁמָּא יִגָּלֶה עָלַי הקב”ה וְיִמְצָא אוֹתִי טָמֵא.”
בשתי הדעות האלו מתייחס יוסף לבית אביו, ויותר מכך –למקומו האפשרי כבן הנבחר, שהקב”ה נגלה עליו, ושיידרש לעמוד בנסיונות. זהו הכיוון שהתוו לו חלומותיו. האם יהרוס במחי חטא אחד את ייעודו הגדול?
בהמשך הוא מתייחס דווקא לאפשרות ההפוכה, שעשויה לשקף את הפחד שמנקר בו, עתה משנמכר למצרים, שמא לא יהיה הבן הנבחר, אלא דווקא הבן הדחוי, שיגורש מגן העדן ומבכורתו:
“דָּבָר אַחֵר, הֵן אֲדֹנִי, אָמַר לָהּ מִתְיָרֵא אֲנִי, וּמָה אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל מִצְוָה קַלָּה נִצְטַוָּה וְעָבַר וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, זוֹ שֶׁהִיא עֲבֵרָה חֲמוּרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
הֵן אֲדֹנִי, מִתְיָרֵא אֲנִי מֵאַבָּא שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, רְאוּבֵן עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בו: “וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה”, נִטְלָה בְּכוֹרָתוֹ וְנִתְּנָה לִי, אֶשָּׁמַע לִיךְ וְאֶדָּחֶה מִבְּכוֹרָתִי”.
אחרי התייחסות גם לאפשרות ש’אדוני’ הוא פוטיפר, על דרך הפשט (ועיינו שם), ולפיה אשת פוטיפר מוכנה גם להרוג את פוטיפר, חוזר המדרש לשאלת השאלות:
“דָּבָר אַחֵר, הֵן אֲדֹנִי, מִתְיָרֵא אֲנִי מֵה’: אָמְרָה לוֹ, אֵינֶנּוּ. אָמַר לָהּ: גָּדוֹל ה’ וּמְהֻלָּל מְאֹד (תהלים קמה)”.
בסופו של דבר השאלה אם יחטא האדם או לא, תלויה ביראת השמיים שלו. האם יש לו אלוהים או אין לו אלוהים? האם הוא עובד את עצמו, או שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים.
אשת פוטיפר מייצגת את מי שבוגדת בערכי נאמנות ומוסר המקובלים גם בעולמה שלה. היא מתכחשת לאפשרות של ערכים נעלים, המכוונים דרכו של אדם. יוסף מייצג את ההיפך: הוא מכוון על-ידי מחוייבות ושליחות. יש לו אלוקים.
ראו עוד בשבתון