פינת הסיפור החסידי של סיפור העגלה: סיפור מיוחד על ניגון, סוסים, חתונה ו… לוויה.
(מהו סיפור העגלה? סיפור העגלה הוא ספר ילדים שכתבתי, ויצא בהוצאת כתר, ואני מביאה כאן בכל פעם סיפורים חסידיים שקשורים לאחד הנושאים שבספר, וקצת ניתוח שלהם).
ניגון החתונה של ר’ משה ליב מסאסוב
פעם אחת עשה נשואין לחתן וכלה עניים,
והיה הוא עומד מצד שניהם ושמח מאד בהכנסת כלה לחופה בכלי זמר.
והיה אומר: מי יתן שכשיגיע יום פקודתי יוליכוני עם הניגון הזה לבית מועד לכל חי. ועברו הרבה שנים מאד מזה ונשתכח הדבר.
ויהי בבא יום פטירתו ד’ שבט תקס”ז,
נסעו אז בעלי מנגנים עם כלי זמר שלהם לקהילת בראדי על איזה חתונה,
ופתאום התחילו הסוסים לרוץ עם העגלה והמנגנים.
יעלו הרים ירדו בקעות, שלא היה באפשרי לעכבם ממריצתם,
עד שבאו סמוך לבית עלמין ועמדו הסוסים,
וראו המזמרים עם רב מישראל.
ושאלו איזה מקום זאת? ומי הוא כאן הנפטר?
ונזכרו המעשה אשר שמעו אומר מפי קדשו כנ”ל,
ונזכרו גם הניגון שהיו אז מזמרים על החתונה,
והושיבו בית דין על זה
ואמרו להמזמרים שיזמרו זה הניגון
וכן עשו. (תורת הרמ”ל השלם, עמ’ כא)
אז מה בסיפור?
הסיפור המדהים הזה הוא אחד האהובים עלי,
וחלק מהייחוד שלו זה החיבור שלו לנקודות מוכרות וקונקרטיות: דמותו הידועה של ר’ משה לייב מסאסוב , תאריך פטירתו המופיע כאן ומצויין עד היום, והניגון – ניגון סאסוב שמסורת הסיפור החסידי מחברת בינו לבין הסיפור הזה (קישורים לניגון מופיעים בהמשך).
כהרגלנו, רק כמה נקודות קצרות:
- ר’ משה ליב מסאסוב ידוע כמי שהיה דואג במיוחד לנישואי יתומים ויתומות. השמחה שלו היא שמחה של מחותן – הוא היה עומד מצד שניהם.
- הסיפור הזה מייצר חיבור בין תחנות שונות של חיים, ובין שני טקסים מרכזיים במעגל החיים, לכאורה שונים או אף הפוכים: חתונה ולוויה.
אלא שאחד הסודות הגדולים של התרבות, הוא הקשר ההדוק שבין התחנות הללו. כל סוף הוא התחלה, וכל התחלה היא סוף.
למעשה, מנהגי החתונה היהודיים קשורים קשר בל יינתק למנהגי האבלות:
בשניהם יש שבעה ימים ולא רק ארוע אחד, בשניהם יש תפקיד לבגדים הלבנים (במנהג האשכנזי והחסידי גם אצל החתן, הלובש ‘קיטל’ לבן מיוחד בשעת החופה) – שנועדו בחתונה במפורש להזכיר את התכריכים (וסליחה אם הרסתי משהו מהרומנטיקה), לפני שניהם אומרים ווידוי – שהרי חתן וכלה אומרים וידוי של ערב יום כיפור בתפילת מנחה לפני החופה.
בתרבות המערבית התרגלנו כבר לטקסי חיים שמצפים מאיתנו להיות רק שמחים: בתחילת שנה, במסיבת סיום, או ביום הראשון של כיתה א.
בתרבות היהודית עושים מקום לצער הפרידה גם, ואולי במיוחד, בתחנות השמחות ביותר של החיים. בראש השנה יש מקום לחשבון נפש, וביום החתונה יש גם היבט של פרידה.
לא מעט ניגוני חופה חסידיים הם לא ניגונים עולצים, אלא ניגונים שמתאימים לרגע המעבר הזה: החופה. ניגונים שיש בהם תפילה, ותקווה, וגם מקום לחששות ולחוסר הוודאות. אי אפשר להתקדם לשלב הבא, אם לא עושים מקום גם לפרידה.
מנגד, ועד כמה שזה עשוי להישמע מוזר – הלוויה לא נתפסת כעצב ופרידה מוחלטים, אלא רק כשלב מעבר לצורה חדשה של חיים, בעצם – ממש כמו חתונה. ובפרט כשמדובר בצדיק, שיתקבל בשמחה בעולם הבא, כמו שמביאה הגמרא בהספד על רבא בר רב הונא: “רוכב ערבות שש ושמח, בבוא אליו נפש נקי וצדיק“.
ר’ משה לייב מסאסוב מקווה שניגון החתונה יישמע גם בלוייתו – הוא מבטא בכך את התקווה שיוכל להיפרד מהעולם בידיעה המשמחת שהוא הולך למקום שכולו טוב השמור לצדיקים.
- הניגון: תפקידו של הניגון כאן הוא להיות חלק מטקס המעבר, שלב הכרחי שלו. המוזיקה מאפשרת לנו באמצעות זרימת הצלילים שלה לבצע את המעבר לא רק במעשה ובידיעה, אלא גם ברוח ובנפש. היא מעבירה אותנו ממצב תודעה אחד למצב תודעה אחר.
ר’ משה לייב מסאסוב מזהה את הכוח של הניגון הזה ואת התאמתו המיוחדת לרגע המרגש של החופה – הפרידה משלב א, ואיחוד הנשמות של שלב ב’.
לא מקובל בהלכה היהודית לנגן בעת אבלות, ובוודאי לא בבית קברות, אבל בית הדין המיוחד ששומע את הסיפור הפלאי של המנגנים והניגון, מתיר את הנגינה על קברו של ר’ משה לייב מסאסוב, בהבנת תפקידה המדוייק.
4. זוכרים את הסוסים מהסיפור הקודם? כוחות הגוף שלנו, או אולי בכלל סוסי האש של המרכבה? הסוסים בסיפור שלנו נוסעים לכאורה לאן שהם רוצים ומסיטים את חבורת הכלי-זמרים שלנו ממטרתה, אלא שאז מתברר שזה בדיוק הפוך – הסוסים הולכים בכוח פלאי שמושך אותם קדימה.
לא הכל אנחנו יודעים, ולפעמים מה שנדמה לנו כאבדן שליטה וכמשהו שלא עובד כמו שאנחנו רוצים – בעצם לוקח אותנו אל המקום האמיתי שבו אנחנו צריכים להיות עכשיו, גם אם עברו שנים ונשתכח הדבר.
קישורים והרחבות:
מצרפת לכם קישור לניגון סאסוב,
כאן, בביצוע של תלמידי ‘מזמור’:
https://www.youtube.com/watch?v=3o98y4tqUuE
וכאן, בביצוע של חיליק פרנק בישיבת ההסדר בנתיבות, שחיברה בין היארצייט של רמ”ל (ד שבט) להילולה של הבבא סאלי (ה’ שבט), בחיבור מופלא של גוונים.
https://www.youtube.com/watch?v=wTpjHREs0PE
בתמונה: סוסים, עגלה, וחסידים שרים ניגון. קטע מעוד איור נפלא של שי צ’רקה ל’סיפור העגלה’.
