אלף שנות המבואה של בית הספר.
מיוחד לראשון לספטמבר
בדף היומי של אתמול, סוכה נה ע”א, מופיע הביטוי ‘אמבוהא דספרי’.
הביטוי אמבוהא מציין שיירה, חבורה או מספר גדול של אנשים.
מה עושה התכנסות של הרבה אנשים עם המילה ‘ספרי’?
אפשר לתרגם מילולית כ ‘חבורת סופרים’ או ‘שיירה של סופרים’ (שטיינזלץ),
אבל רש”י, הפרשן והמחנך הגדול של ימי הביניים באשכנז, מפרש את הביטוי דוקא בהתייחס ל ‘ספרי’ כמילה המציינת את מקום הלימודים, בית הספר, ובאופן ספציפי יותר – מקומות הלימוד לגיל הרך, אצל מלמדי התינוקות:
“אמבוהא דספרי – גדודי אנשים ונשים, רגילים להלך במבוי של מלמדי תינוקות, שהתינוקות ואבותיהם ואמותיהם מצויין אצלם.”
אמבוהא דספרי על פי רש”י הוא תאור המתרחש במבואה של בית הספר, המקום בו יושבים ומחכים האבות והאמהות של הילדים, ממאנים להשאיר את הילד לבדו ביום הלימודים.
ממרחק אלף שנים ומעבר לים אנחנו יכולים להרגיש אמהות ואבות כמונו ממש, מחכים לילדיהם, אולי בימים הראשונים של ההסתגלות, אולי גם בהמשך.
ממרחק אלף שנים מצייר לנו רש”י את המשולש הזה של ילד-הורים-מערכת חינוך, מספר לנו שילד הוא לא ‘שגר ושכח’, ושההורים תמיד ימשיכו לדאוג לו, ללוות אותו, לעטוף אותו – גם כשהוא בבית הספר.
בשנה שעברה לא היה לנו אמבוהא דספרי. כף רגלם של ההורים לא דרכה פיזית בבית הספר. אבל היינו שם מטפורית, ובימי הסגרים – גם קרובים מאי פעם. מאחורי הזום, קשובים למתרחש, מעבירים את מרחב הדאגה ההורית שוב הביתה.
מה יהיה השנה?
אנחנו לא יודעים.
בין אם הייתם שם היום, מלווים ילד ליומו הראשון בבית הספר,
ובין אם כמונו, החלטתם להישאר איתו בבית,
אני מאחלת לכולנו שנה של מעורבות הורית בריאה ומאוזנת.
בלי להתערב למורה בכיתה, אבל בהחלט כן עם אוזן קשובה, במבואה.
(ואלף שנים אחרי רש”י, באותו לב אב הומה, יכתוב על כך גם עלי מוהר, בשיר ‘כל עוד’)